מודל ה-DIR(Developmental, Individual-Difference, Relationship-Based) פותח בארה"ב כגישה להערכה וטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים בכלל ובילדים הנמצאים על הרצף האוטיסטי בפרט.

מודל זה מדגיש את הקשר הרגשי הבין-אישי בין התינוק/ילד למבוגר המשמעותי כמרכיב מרכזי וקריטי בהתפתחות האדם. המודל מייחס חשיבות רבה לקשרהרגשי בין הילד להוריו, במיוחד בשנים הראשונות לחייו.

המטרה המרכזית של המודל היא להגביר את המודעות והרגישות של ההורים והמטפלים לדרך הייחודית שבה הילד מתקשר, ובזכות כך לקדם הנעה לקשר, לתקשורת, להתפתחות וללמידה.
במסגרת התערבות על-פי גישה זו המטפל מתגייס ומתחבר אל הילד, אל ההקשרים המשמעותיים עבורו בכדי ליצור מעורבות רגשית והנאה משותפת. ישנה גם עבודה שנעשית בתוך הקשרים מובנים אשר מכוונים על-ידי המבוגר,כל זאת במטרה לתמוך בתהליכי הלמידה של הילד ובטיפוס שלו בסולם ההתפתחותי, כאשר המטרות הנקבעות רלוונטיות לשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד.

בדומה לגישה ההתפתחותית-טבעית, הנחות היסוד של גישה זו הן:

1. התפתחות מתרחשת במהלך חקירה והתנסות פעילה של הילד.
2. שפה מתפתחת באופן מיטבי בהקשרים טבעיים של משחק ואינטראקציה עם דמויות משמעותיות.
3. למידה מתרחשת באופן מיטבי כאשר תכני האינטראקציה משמעותיים, אהובים וקרובים לעולמו של הילד.

במסגרת התערבות על-פי גישה זו מתקיים ניסיון מרכזי לעורר את ההנעה והיוזמה של המטופל מתוך הנחה שההתפתחות מתרחשת באופן המשמעותי ביותר כאשר ישנה הנעה פנימית, יוזמה ואקטיביות בתהליכי הלמידה.